Vayedaber

Rosh Hashanah

Daf 16a

משנה: כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת כְּשֵׁירִין חוּץ מִשֶּׁל פָּרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא קֶרֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וַהֲלֹא כָל הַשּׁוֹפָרוֹת נִקְרְאוּ קֶרֶן שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְשׁוֹךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל כְּשָׁמ‍ְ‍ֽעֲכֶם֙ אֶת ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֔ר:

Traduction

Tous les cors peuvent servir pour la sonnerie officielle du jour du nouvel-an, sauf la corne de vache, qui est nommé corne. Ce nom, dit R. Yossé, s’applique à tous les cors, comme il est dit (Jos 6, 5): Et quand ils sonneront avec force du cor de bélier, aussitôt que vous entendrez le son du cor, tout le peuple jettera un grand cri de joie (ce n’est donc pas un motif d’exclusion).

Pnei Moshe non traduit

מתני' כל השופרות כשרין. בר''ה:

חוץ משל פרה. מפני שהוא נקרא קרן כדכתיב בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו וקמ''ל דשל פרה נקרא ג''כ קרן כשל שור ולא נקרא שיפר וגבי ר''ה שופר בעינן דכתיב ביובל והעברת שופר תרועה וגמרי' ר''ה מיובל:

והלא כל השופרות נקראו קרן שנאמר והיה במשוך בקרן היובל. ויובל דכרא הוא כדקאמר ר''ע בגמרא כשהלכתי לערביא היו קורין לדכרא יובלא אלמא אפי' שופר איל נקרא קרן וכתיב כשמעכם את קול השופר. ורבנן אמרי כל השופרות אקרו קרן ואקרו שופר דכתיב במתן תורה במשוך היובל וכתיב ויהי קול השופר אבל דפרה קרן אקרי שופר לא אקרי והלכה כחכמים:

משנה: שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל יָעֵל פָּשׁוּט וּפִיו מְצוּפֶּה זָהָב וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת מִן הַצְּדָדִין. שׁוֹפָר מַאֲרִיךְ וַחֲצוֹצְרוֹת מְקַצְּרוֹת שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּשּׁוֹפָר:

Traduction

Le cor du chamois devant servir à l’office du nouvel-an est droit. On couvre d’or l’embouchure. A côté, il y aura 2 trompettes. Le son du cor sera prolongé, et les trompettes émettront un son plus rapide, puisque le 1er seul est prescrit en ce jour.

Pnei Moshe non traduit

מתני' שופר של ראש השנה של יעל. חיה אחת שמה יעל וקורין אותן אשטיינבו''ק:

פשוט. שהוא פשוט מן הסתם ומשום דלתפלה בעינן פשוטות וכדכתיב נשא לבבינו אל כפים:

ופיו מצופה זהב. בשל מקדש קאמר. ושלא במקום הנאת פה אבל בגבולין לא עשו כך דחסה התורה על ממונם של ישראל:

ושתי חצוצרות מן הצדדין לפי שמצות היום בשופר. לפיכך הוא באמצע ואף על גב דתרי קלי לא מישתמעי' איידי דדבר חדש הוא וחביבא עלייהו משתמעי:

שופר מאריך וכו'. לאחר שפסק מתקיעת חצוצרות מאריך הוא בשופר כדי להודיע שמצות היום בשופר:

הלכה: הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. וְלָא פְלִיגִין. אַשְׁכָּחַת תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵה מַכְשִׁיר בְּשֶׁלְפָּרָה וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין. מַה (טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין) [טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי] וְהָיָ֞ה בִּמְשׁוֹךְ בְּקֶ֣רֶן הַיּוֹבֵ֗ל. מַה טַעֲמָא (דְּרִבִּי יוֹסֵה) [דְּרַבָּנִן]. וְתִיטַ֣ב לָ֭יי מִשּׁ֥וֹר פָּ֗ר מַקְרִין מַפְרִ‍ֽיס׃ מַקְרִן כְּתִיב. וְרַבָּנִן. כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת נִקְרְאוּ קֶרֶן וְנִקְרְאוּ שׁוֹפָר חוּץ מִשֶּׁל פָּרָה שֶׁנִּקְרָא קֶרֶן וְלֹא נִקְרָא שׁוֹפָר. הָתִיבוּן. הֲרֵי שֶׁל יָעֵל הֲרֵי אֵינוֹ קָרוּי לֹא קֶרֶן וְלֹא שׁוֹפָר. מַאי כְדוֹן. כַּהִיא דְאָמַר רִבִּי לֵוִי. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁאֵין קַטֵּיגוֹר נַעֲשֶׂה סֻנֵיגוֹר.

Traduction

On avait supposé en principe qu’il n’y a pas de discussion de fond entre R. Yossé et le premier interlocuteur anonyme. Mais on a trouvé un enseignement d’après lequel R. Yossé permet d’user d’une corne de vache; les autres sages l’interdisent. R. Yossé se fonde sur le verset précité, d’où il résulte que le cor du bélier est aussi nommé corne; les autres sages se fondent sur ce qu’il est dit (Ps 69, 32): Cela plaira plus à l’Éternel qu’un taureau et qu’un veau ayant des cornes et le pied fourchu; or, les cors de tous les autres animaux portent le double nom, tandis que celui de la vache est seulement nommé corne (d’après ce verset). Mais, leur fut-il objecté, pourquoi alors est-il permis de se servir d’un cor de chamois qui n’est nommé ni corne, ni Shofar (cor)? Quel est donc le motif des sages d’interdire celui de la vache? Celle-ci est écartée, dit R. Levi, pour un motif spécial: c’est que l’accusateur ne peut pas être en même temps défenseur (109)Ce qui vient d'un animal rappelant le veau d'or ne saurait intercéder auprès de Dieu, pour obtenir le pardon de nos fautes.,

Pnei Moshe non traduit

גמ' הוון. בני הישיבה בעיין מימר מעיקרא:

ולא פליגין. ר' יוסי ורבנן לדינא אלא ר' יוסי כמקשה על טעמייהו דרבנן הוא דקאמריתו מפני שהוא קרן והלא כל השופרות נקראו קרן אבל לדינא מודה ר' יוסי דשל פרה פסול ומטעמא אחרינא וכדאמרי' לקמן שאין קטיגור נעשה סניגור:

אשכחת. אלא דאשכחת לה דתני בברייתא בהדיא דפליגי דר' יוסי מכשיר בשל פרה דלית ליה כל הני טעמי לפסול וחכמים פוסלין וכדמסיק לטעמייהו:

מ''ט דר' יוסי וכו'. כדפרישנא במתני':

מ''ט דרבנן. דאע''ג דקאמר לקמן טעמייהו דכל השופרות וכו' דפרה קרן אקרי ולא נקרא שופר מכל מקום הרי מצינו דפרה נמי אקרי שופר דכתיב ותיטב לה' משור פר ומאי משור פר דקאמר אלא משופר הוא וכתיב כאן שור הלכך קאמר דרבנן דרשי להאי קרא דקאי על שור שהקריב אדם הראשון והיינו שור פר שור שהוא גדול כפר דכל מעשה בראשית בקומתן נבראו:

מקרן כתיב חסר קרן אחד. וכלומר זהו ראיי' דעלי' האי שור קאי וכדאמרי' שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היה לו במצחו:

התיבון. על טעמייהו דרבנן דקאמר בברייתא והרי של יעל דכשר הוא כדתנן במתני' דלקמן והלא אינו קרוי לא קרן ולא שופר דלא אשכחן דכתיב גביה לא זה ולא זה:

מאי כדון. והשתא מאי טעמא דרבנן גבי פרה:

כהיא. אלא כהאי דאמר לר' לוי דעיקר טעמייהו דשניא היא פרה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור דמכיון דשופר לזכרון הוא בדין הוא שלא יזכר להם מעשה עגל:

הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹנָה. כְּדֵי שֶׁיִּפְשְׁטוּ לִבָּם בִּתְשׁוּבָה.

Traduction

Le cor sera droit, dit R. Yona, afin d’engager les fidèles à redresser leur cœur par le repentir

Pnei Moshe non traduit

גמ' אמר רבי יונה. לכך שופר של ראש השנה של יעל פשוט כדי שיפשטו לבם לעשות בתשובה:

פִּיו מְצוּפֶּה זָהָב. צִּיפָּהוּ זָהָב מִבִּפְנִים פָּסוּל. מִבַּחוּץ כָּשֵׁר. צִּיפָּהוּ מְקוֹם הַנָּחַת פִּיו אוֹ שֶׁהָיָה קוֹלוֹ עָבֶה מַחְמַת הַצִּיפּוּי פָּסוּל.

Traduction

Quant à la couverture d’or, elle est interdite à l’intérieur de l’instrument, et permise seulement au bord externe. Si ce placage se trouve au point de contact des lèvres, ou s’il assourdit le son, il est interdit.

Pnei Moshe non traduit

פיו מצופה זהב. ותני בתוספתא פ''ב ציפהו זהב מבפנים פסול מבחוץ כשר אם אינו נשתנה קול התקיעה מכמות שהיה:

ציפהו מקום הנחת פיו וכו'. ומתני' שלא במקום הנחת פיו תנן:

קָרָא עֶרֶר עַל חֲתִימַת יְדֵי הָעֵדִים. עַל חֲתִימַת יְדֵי הַדַּייָנִין. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. 16a רָצָא לְקַייֵם בִּכְתַב יְדֵי הָעֵדִים מְקַייֵם. בִּכְתַב יְדֵי הַדַּייָנִים מְקַייֵם. וַאֲנִי אוֹמֵר. אֲפִילוּ בְעֵד אֶחָד. אֲפִילוּ בְדַייָן אֶחָד מְקַייֵם. בָּיוֹמוֹי דְרִבִּי אַבָּהוּ אֲתוֹן בָּעֵיי מֵימַר גּוֹאֲלֵינוּ וְאָ‍ֽמְרוּן גְּאוּלָּתֵינוּ וְקִבְּלוֹן. בְּיוֹמוֹיֹ דְרִבִּי בֶּרֶכְיָה אִישְׁתַּתְּקוּן. אֲמַר לוֹן. שְׁמַעְתּוּן דְּאִתְקַּדַּשׁ יַרְחָא. וְאַרְכִינוּן בְּרָאשֵׁיהוֹן וְקִבְּלוֹן.

Traduction

– Si un débiteur forme opposition à la déclaration de dette qui lui est présentée, contestant la signature des témoins, ou celle des juges, R. Aba dit au nom de R. Juda que s’il déclare vouloir s’en rapporter à l’écrit d’autres témoins, et d’autres juges, confirmant les premiers, ce procédé sera admissible. R. Aba ajoute que, selon lui (108)B. tr. Kethouboth, 21a ; J. tr. Guittin, IX, 8; tr. Synhédrin, III, 12., il suffirait d’une confirmation faite par un témoin et un juge (réunissant ces 2 assertions pour les rendre valables). – Au temps de R. Abahou, des gens vinrent attester avoir assisté à la proclamation de la néoménie; et le Rabbi (pour les éprouver sans les faire jurer) leur dit de répéter le verset: Notre Sauveur Dieu, ô Sebaot (Is 47, 4); et eux, par erreur, répétaient: Notre salut; pourtant il les accueillit. Au temps de R. Berakhia, des gens venus pour la même attestation se turent devant lui (n’osant plus affirmer): Avez-vous entendu, leur dit-il, proclamer la néoménie? Ils hochèrent de la tête, en signe d’assentiment, et il s’en contenta.

Pnei Moshe non traduit

קרא ערר. אם הבע''ד קרא ערער על השטר היוצא עליו בחתימת עדים ומקויים בב''ד וטוען זה מזויף הוא:

ר''ב בשם ר' יהודה. אמר אם רצה לקיימו זה השטר או בחתימת ידי העדים או בחתימת ידי הדינים היוצא ממקום אחר מקיים:

ואני אומר. דלאו דוקא בחתימת שני העדים או בחתימת כל הב''ד אלא אפילו בחתימת ע''א ובחתימת אחד מהדיינים מצטרפין. עם זה ומקוים הוא. ואיידי דאיירי הכא בעד שמצטרף להיות דיין בדבר מייתי נמי להא:

ביומו דר' אבוהו. אירע שבאו אנשים להעיד שקידשו ב''ד את החדש ורצה לנסותם אם כשרים ומהוגנין הן ואמר להם שיאמרו פסוק זה גואלינו ה' צבאות ומפני שלא רצה להשביעם בשם ה' הזכיר לפניהם זה כדי שיתבוננו ויאמרו האמת ורצו לומר גואלינו וטעו ואמרו גאולתינו ואפי' כן קבלום ר' אבוהו וטעמא דעדות זה אינו אלא גילוי מלתא בעלמא ואפי' בא אחד בסוף העולם ואמר קדשו בית דין את החדש נחמן וכן ביומי דרב ברכיה אירע שבאו להעיד שנתקדש החדש ונשתתקו ואמר להן ר' ברכיה שמעתם דאיתקדיש ירחא והרכינו בראשיהם הן וקיבל אותם דבהרכנת הראש סגי לעדות כזו:

Rosh Hashanah

Daf 16b

משנה: בַּתַּעֲנִיּוֹת בְּשֶׁל זְכָרִים כְּפוּפִין וּפִיו מְצוֹפֶּה כֶסֶף וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בָּאֶמְצַע. שׁוֹפָר מְקַצֵּר וַחֲצוֹצְרוֹת מַאֲרִיכוֹת שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּחֲצוֹצְרוֹת:

Traduction

Aux jours de jeûne (110)Cf. ci-après, (Taanit 1, 8)., on emploie des cors de béliers, recourbés, à l’embouchure argentée, avec 2 trompettes placées au centre (dominant). Le Shofar émettra un son court, et les trompettes le prolongeront, puisque celles-ci sont prescrites essentiellement en ce jour.

Pnei Moshe non traduit

ובתעניות. שבית דין גוזרין על הצבור כדתנן במס' תענית:

תוקעין בשל זכרים. והיא של אילים:

כפופין. סתמן כפופין הן וטעמא דבתעניות כמה דכייף אינש טפי מעלי על דרך והיו עיני ולבי שם וצריך לבן אדם שיהו עיניו למטה לארץ:

ופיו מצופה כסף. משום דתענית יומא דכינופיא וכל כינופיא דכסף היא כדאשכחן בחצוצרות של משה דלכינופיא עבידי והיו של כסף. א''נ דהתורה חסה על ממונן של ישראל ובראש השנה משום כבוד יום טוב עבדי דזהב:

ושתי חצוצרות באמצע. מפני שמצות היום בחצוצרות דסתם תענית על צרת צבור הוא וכתיב על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרו':

וחצוצרות מאריכות. כדי להודיע לכל שמצות היום בחצוצרות:

משנה: שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תּוֹקְעִין בְּשֶׁל זְכָרִים וּבַיּוֹבֵל בְּשֶׁל יְעֵלִים:

Traduction

Le jubilé est égal au nouvel-an pour les sonneries et les bénédictions à réciter (112)A intercaler le jour du grand pardon de l'année jubiliaire.. R. Juda établit une distinction, savoir qu’au jour du nouvel-an on emploie pour les sonneries un cor de bélier (courbé), et pour le jubilé, celui du chamois (droit).

Pnei Moshe non traduit

מתני' שוה היובל לר''ה לתקיעה. לענין באיזה שופר ולתנא דמתני' לעיל מה ר''ה בפשוטים אף יובל בפשוטים ואע''ג דהתקיעה ביובל לא לתפלה ולא לזכרון היא אלא סימן לשלוח העבדים וחזרת שדות לבעליהן אפ''ה כעין ר''ה בעינן דגמרינן בג''ש ז' ז' שיהו כל התקיעות של חודש השביעי זו כזו וכן לענין מנין התקיעות ילפינן ר''ה ויובל בהאי ג''ש שיהו שוין זה כזה כדאמרינן בגמרא:

ולברכות. למלכיות זכרונות ושופרות אומרים ביה''כ של יובל כמו בר''ה:

ר' יהודה אומר בר''ה תוקעין בשל זכרים כפופין. דבר''ה אמרינן כל כמה דכייף אינש טפי עדיף וביובל בשל יעלים פשוטים שהוא לקרות דרור טפי עדיף וס''ל דלא גמרינן ג''ש אלא למנין התקיעות בלחוד דבזה שוין הן וכן לענין הברכות אבל באיזה שופר דסברא בעלמא הוא וכדאמרן אינן שווין ואין הלכה כר' יהודה ולא כת''ק דמתני' אלא הלכה כר' לוי דגמ' דהתם דקאמר בין בר''ה בין יוה''כ של יובל בשל זכרים כפופין וטעמא דכי גמרינן ג''ש לכולא מילתא גמרינן דקיי''ל אין ג''ש למחצה:

הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹנָה. כְּדֵי שֶׁיְּכוּפוּ אֶת לִבָּם בִּתְפִילָּה.

Traduction

Cette prescription a en vue, dit R. Yona, d’engager les fidèles à courber leur cœur par la prière.

Pnei Moshe non traduit

אמר ר' יונה. טעמא דבתעניות בכפופין כדי שיכופו וכו' כדפרישית במתני':

הלכה: אֲנִ֖י יְי אֱל‍ֹֽהֵיכֶ‍ֽם. אֵילּוּ הַמַּלְכִיּוֹת. זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה אֵילּוּ הַזִּכְרוֹנוֹת. שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעָה֙. אֵילּוּ הַשּׁוֹפָרוֹת. עַד כְּדוֹן רֹאשׁ הַשָּׁנָה. יוֹבֵל. וְהַ‍ֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעָה֙ בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּ‍ֽעָשׂ֖וֹר לַחוֹדֶשׁ בְּיוֹם֙ הַכִּפּוּרִים. שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. מַה תַלְמוּד לוֹמַר בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. אֶלָּא כָל מַה שֶׁאַתְּ עוֹשֶׂה בְרֹאשׁ הַשָּׁנָה הֲוִי עוֹשֶׂה בֶעָשׂוֹר לַחוֹדֶשׁ. מַה כָאן מַלְכִיּוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת אַף כָּאן מַלְכִיּוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת.

Traduction

Comme le verset Je suis l’Éternel votre Dieu (Nb 10, 10), est rapproché de celui qui prescrit de célébrer le nouvel-an (113)Torath Cohanim, section Emor., on y voit une allusion au devoir de réciter les versets qui proclament la royauté divine. L’expression souvenir de résonnance (114)Dans sa traduction du Pentateuque, à ces versets, M. le Gr. R. Vogue traduit : fanfare, puis : retentissement. (Lv 23, 24) fait allusion à la série de versets du Souvenir; et l’expression cor de résonnance (ibid. 25, 9) rappelle les versets traitant de ce sujet. On le sait donc pour le premier jour du nouvel-an; mais d’où le sait-on pour le jubilé? Il est dit (ib.): tu feras circuler le retentissement du cor, au 7e mois, le 10 du mois, au jour du grand-pardon, etc. Or, il va sans dire qu’il s’agit du 7e mois (dans lequel tombe aussi la fête précédente); et on le rappelle pour insister sur l’analogie entre le cérémonial à accomplir du nouvel-an et celui du grand-pardon (l’an du jubilé); dans l’une et l’autre liturgie donc, il faut dire les 3 séries de versets, de la royauté, du souvenir et du Shofar.

Pnei Moshe non traduit

גמ' אני ה' אלהיכם אלו המלכיות. הכי דריש לה בת''כ פ' אמור דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם אני ה' אלהיכם וסמיך ליה בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש וגו' ודריש מהסמיכות רמז לאלו פסוקי המלכיות זכרון תרועה וכו':

עד כדון ר''ה יובל מנין תלמוד לומר וכו'. עד כדון כר''ע זו דברי ר''ע אבל לר' ישמעאל יליף ג''ש ממדבר כדדרי' בספרי פ' בהעלותך ותקעתם תרועה וכו' ומסיים שם אין לי אלא במדבר בראש השנה מנין נאמר כאן ונאמר להלן תרועה מה תרועה האמורה להלן תוקע ומריע ותוקע אף תרועה האמורה כאן תוקע ומריע ותוקע:

קוֹמֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי תָ‍ֽקְעִין בְּתַעֲנִיתָא. רִבִּי יוֹסֵה בָעֵי. וְיִתְקְעוּן קוֹמוֹי בַחֲצוֹצְרָתָא. וְלָא שְׁמִיעַ דְּתַנֵּי. חֲצוֹצְרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ. אֵין חֲצוֹצְרוֹת בַּגְּבוּלִין. וְיִתְפַּלְּלוּ לְפָנָיו עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע. כְּהָדָא. רִבִּי יוֹחָנָן מִתְפַּלֵּל בְּתִשְׁעָה בְאָב עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע וּמְפַקֵּד לְתַלְמִידוֹי. לָא תִילְפוֹן מִינִּי הָדֵין עוֹבְדָא. דִּצְרִיכָה לֵיהּ. אֶבֶל הוּא. תַּעֲנִית צִיבּוּר הוּא. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֵינוֹ תַעֲנִית צִיבּוּר. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֶבֶל הוּא. אֵינוֹ תַעֲנִית צִיבּוּר. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָ‍ֽמְרָה. יָחִיד בְּתִשְׁעָה בְאָב מִתְפַּלֵּל אַרְבַּע. לֹא אָמַר אֶלָּא אַרְבַּע. הָא עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע לֹא.

Traduction

Devant R. Simon b. Lakish, on employait le cor au jour du jeûne. Mais, demanda R. Yossé, pourquoi ne pas employer devant lui (111)Cf. B. Sota 43. les trompettes (prescrites en ce jour)? Tu dois savoir, lui fut-il répliqué, que selon un enseignement les trompettes étaient usitées au Temple seul, non au dehors. Resh Lakish fit réciter les 24 prières des jours de jeûne (dont 6 additionnelles au rituel ordinaire), selon l’usage de R. Yohanan de réciter le même nombre de prières au 9 Ab, bien qu’il ait recommandé à ses disciples de ne pas agir de même; car il éprouvait des doutes sur le point de savoir si le 9 Ab est un jour de deuil historique, ou si c’est un jeûne publique (comme celui institué p. ex. en cas de disette de pluie). Selon R. Yossé au nom de R. Josué, ce jour n’est pas considéré comme jeûne publique. De même, dit R. Yona ou R. Isaac b. Nahman, au nom du même, c’est un deuil, rien autre. En effet, dit R. Zeira, c’est bien ce que R. Yohanan a dit: un individu isolé (priant à part) récitera au 9 Ab 4 sections additionnelles (sur 6), mais non toutes les 24 (ce qui confirme bien ladite distinction).

Pnei Moshe non traduit

קומי ריב''ל. הוו תקעין בתעניתא בשופר:

ויתקעין קומוי. גם בחצוצרתא כדתנן במתני' וקאמר הש''ס ומאי תבעי ליה לר' יוסה וכי לא שמיע ליה ותני וכו' שאין חצוצרות בגבולין דכתיב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' בדווקא:

מתפלל בט' באב עשרים וארבע ברכות כדתנינן בפ''ב דתענית גבי תענית צבור שגוזרין על הגשמים שמוסיף ו' ברכות על ח''י שבכל יום והיה ר' יוחנן נוהג גם בט' באב כן ומצוה לתלמידיו שלא ילמדו ממנו לעשות מעשה כזה:

דצריכה ליה. משום דספוקי מספקא לי' בענין ט' באב אבל הוא תענית צבור הוא כלומר אי משום אבלות בלבד התענית הזה הוא או כשאר תענית צבור על הגשמים דינו:

אינו תענית צבור. אין לט' באב דין תענית צבור שעל הגשמים וכן א''ר יונה וכו' בשם ריב''ל שדין אבל הוא ואינו תענית צבור כשל גשמים:

מילתיה דר' יוחנן אמרה. שמענו ממנו יחיד בט' באב מתפלל ארבע כלומר ארבע מאלו שש ברכות דתנינן שם הוא מוסיף ולא אמר אלא ארבע הא כ''ד של שאר תענית צבור לא כמו דהוה מפקיד לתלמידיו לעיל:

מְנַיִין שֶׁהִיא פְשׁוּטָה לְפָנֶיהָ. תַּלְמוּד לוֹמַר וְהַ‍ֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר. וּמְנַיִין שֶׁהִיא פְשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ. תַּלְמוּד לוֹמַר תַּ‍ֽעֲבִ֥ירוּ שׁוֹפָר֭. עַד כְּדוֹן יוֹבֵל. רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְהַ‍ֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעָה֙ בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּ‍ֽעָשׂ֖וֹר לַחוֹדֶשׁ בְּיוֹם֙ הַכִּפּוּרִים. שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. מַה תַלְמוּד לוֹמַר בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. אֶלָּא כָל מַה שֶׁאַתְּ עוֹשֶׂה בַחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי כִבְעָשׂוֹר לַחוֹדֶשׁ. מַה כָאן תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ אַף כָּאן תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ.

Traduction

Comment sait-on que le premier coup de sonnerie sera un coup droit (bref)? Il y est fait allusion par l’expression tu feras circuler le cor (ib.); et l’on sait qu’après le son prolongé (du milieu), il faut encore un même coup rapide, de ce qu’il est dit ensuite: vous ferez circuler le cor (ib., mêmes termes). Or, cela est applicable au jubilé; on l’étend au 1er jour du nouvel-an en vertu du verset précité: tu feras circuler le cor, etc., où l’expression au 7e mois superflue a pour but d’insister sur l’analogie du cérémonial à suivre, tant au 10e jour de ce mois qu’au 1er; et comme dans l’un la sonnerie se compose d’un coup rapide, suivi d’un autre coup prolongé, puis d’un bref, il en sera de même au premier jour de l’an.

אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא אָ‍ֽמְרָה. פְּשׁוּטָה שֶׁשָּׁמַע מִקְצָתָהּ מִן הַמִּתְעַסֵּק [לֹא] יָצָא. וְהֵיי דָא אָ‍ֽמְרָה דָא. תָּקַע בָּרִאשׁוֹנָה וּמָשַׁךְ בַּשְּׁנִייָה כִשְׁתַּיִם 16b אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא אֶחָת. רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. אֲפִילוּ אַחַת אֵין בְיָדוֹ. לָמָּה. רֹאשָׁהּ גַּבֵּי סוֹפָהּ מִצְטָרֵף וְסוֹפָהּ גַּבֵּי רֹאשָׁהּ מִצְטָרֵף. לֹא רֹאשָׁהּ אִית לָהּ סוֹף וְלֹא סוֹפָהּ אִית לָהּ רֹאשׁ.

Traduction

– Ce que la Mishna dit de la prolongation du son du Shofar prouve, dit R. Yossé, que l’audition partielle d’un coup rapide du cor, provenant de quelqu’un qui s’essaye à le faire sonner (non dans un but de culte), ne suffit pas pour l’accomplissement du devoir. Où une telle règle a-t-elle été enseignée? Dans la Mishna (4, 10), disant: Si après une première sonnerie d’un coup rapide, il prolonge la seconde à l’égal de 2 sonneries, celle-ci n’est pourtant comptée que comme une seule (et la fin de ce son prolongé ne compte pas à part, jusqu’à dispenser de l’audition du 1er son de la série officielle, composée de 3 coups). R. Aba b. Zemina dit au nom de R. Zeira: ce n’est même pas à compter pour une audition, car on joint le 1er coup à la fin, comme la fin au commencement; or, il n’y a eu complètement ni l’un, ni l’autre (et le tout est sans valeur).

Pnei Moshe non traduit

אמר ר' יוסי וכו'. אהא דקתני שופר מאריך קאי הדא אמרה פשוטה תקיעה ששמע מקצתה מן המתעסק בעלמא ולא משום לצאת ידי חובתו לא יצא ופריך והיידא אמרה והיכן שמענו לזה ממתני' דידן אדרבה ממתני' משמע דלכך מאריך בשופר כדי לצאת מסוף התקיעה ששומע א''כ אפי' שמע מקצת התקיעה נמי יצא:

תקע בראשונה וכו'. כלומר מהאי מתני' דפרק דלקמן הוא דאיכא למידק דקתני שאף על פי שמשך בשנייה והיינו בתקיעה של אחר התרועה היה מושך ומאריך כשנים של תקיעה הראשונה והיה סבור שתעלה לו תקיעה שנייה זו כשתים ולצאת בה גם כן לפשוטה שלפניה של הסדר שאחר זה אפי' כן אין בידו אלא אחת לפשוטה של אחריה של סדר הראשון ומפני שאין כאן אלא מקצת תקיעה בלבד והלכך לא יצא בה לפשוטה שלפניה של הסדר של אחר זה:

ר' אבא בר זמינא בשם רבי זעירה. אמר בכה''ג דקאמרת בדין הוא שאפילו אחת אין בידו:

למה משום ראשה וכו'. כלומר ראשה של תקיעה זו גבי סופה מצטרף הוא וכן סופה גבי ראשה מצטרף ואת אמרת דסופה של זו לא כלום הוא שתעלה לשל אחרים א''כ ג''כ ראשה לא תעלה לפשוטה של אחריה של סדר הראשון שהרי הכל מקצת תקיעה היא ומקצת ראשה הויא כמקצת סופה א''כ לא ראשה אית לה סוף ולא סופה אית לה ראש. וכלומר כמו שסופה לא כלום היא כך ראשה לא כלום ובדין הוא שזה שנתכוין למשוך לצאת לפשוטה של אחרי' והסדר הראשון ולפשוטה שלפניה של הסדר של אחריו שלא עשה כלום בתקיעה זו ואפי' אחת אין בידו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source